עידו גנוסר עזב את החברה המשפחתית והקים עם איתי לויתן את Verobotics, שמפתחת רובוטים לניקיון ולבדיקת מעטפות בניינים. בחמש שנים גייסו השניים כמעט 20 מיליון דולר והביאו את הטכנולוגיה משלב הרעיון לעבודה בשטח. בשנה האחרונה ביצעה החברה עבודות ניקיון וסריקה של מעטפות בניינים ברחבי העולם, בהיקף כולל של כמיליון מ״ר. החברה מקיימת פעילות מסחרית שוטפת בישראל, עם לקוחות ובהם CBRE ו־NVIDIA, ונערכת להרחבת פעילותה בארצות הברית עוד השנה.
11 דקות קריאה
18 באוקטובר 2026
גיליון 08
״כבר ארבעה ימים שאני בקושי ישן״, סיפר עידו גנוסר בתחילת אוקטובר, ימים ספורים לפני נסיעתו לניו יורק.
הרובוטים של Verobotics כבר נשלחו לניו יורק. גנוסר נערך לטוס לשם עם לויתן ואיש תפעול נוסף ולהפעיל אותם על בניינים של שתי חברות נדל״ן גדולות.
ההסכמה שקיבל מן החברות הייתה ראשונית ובעל פה, וסביב קבלת האישורים הסופיים עדיין הייתה אי־ודאות רבה.
״מבחינתנו היינו חייבים להיערך כאילו הפיילוטים מתקיימים. משלוח רובוטים והיערכות של צוות בחו״ל דורשים זמן, ולא יכולנו להתחיל את כל ההכנות רק אחרי קבלת האישור הסופי. לכן קידמנו במקביל את ההכנות הלוגיסטיות ואת השלמת האישורים, כדי להגיע מוכנים ולצמצם את הסיכון לעיכובים ולתקלות של הרגע האחרון״, הוא מסביר.
כמה ימים לפני הנסיעה, בחמש אחר הצהריים, הגיעו שני האישורים כמעט יחד: בזמן שגנוסר שוחח עם נציג של אחת החברות, התקבל מייל האישור מהחברה השנייה. כעת אפשר היה להפעיל את הרובוטים על הבניינים שתוכננו לפיילוטים. עבור גנוסר, קבלת האישורים הייתה אבן דרך משמעותית במיוחד.
לפני הרובוטים, הוא למד למכור
לפני שנכנס להייטק, גנוסר ניהל ברים ומסעדות בתל אביב. ״תמיד אהבתי לעשות, לעבוד עם אנשים וליזום״, הוא אומר. הרצון להקים משהו משלו ליווה אותו גם בהמשך, ובינתיים צבר ניסיון כשכיר.
את עבודתו הראשונה בהייטק התחיל בתמיכה טכנית ב־Bringg, חברה שמפתחת תוכנה לניהול משלוחים. הוא היה בין העובדים הראשונים בחברה, ובמשך הזמן למד להכיר היטב את המוצר ואת הלקוחות. אחרי כחצי שנה רצה לעבור למכירות.
״תקשיב, ממש מעניין אותי העולם הזה, ואני מרגיש שאהיה טוב בזה. אני טוב עם אנשים״, הוא נזכר במה שאמר למנהל המכירות. המנהל לא השתכנע. הוא הטיל ספק ביכולתו בשל חוסר הניסיון, הרקע שממנו הגיע והאנגלית שלו.
בהמשך הגיע לחברה מנהל אחר, שהפך למנטור שלו. גנוסר עבד בצמוד אליו ולמד את יסודות המכירה: איך לדבר עם לקוחות ואיך להפוך את ההיכרות שלו עם המוצר לעסקאות.
אחרי קצת יותר משנה בתפקיד, כבר סגר עסקאות בהיקף של יותר ממיליון וחצי דולר. התקופה ב־Bringg, שנמשכה כארבע שנים, העניקה לו ניסיון במכירות ללקוחות עסקיים וקשרים עם מייסדי החברה, שראו את התקדמותו.
לאחר שעזב את Bringg הצטרף לאלומיניום קונסטרקשן, החברה המשפחתית של אביה של אשתו, העוסקת בבניית מעטפות בניינים, וניהל את תחום החדשנות.
הבעיה הייתה על הגג
מעטפת הבניין היא השכבה החיצונית שלו. בעבודתו בחברה המשפחתית הכיר גנוסר מקרוב את הקושי להגיע אליה לצורכי תפעול ותחזוקה.
כשהתחיל לחפש פתרון רובוטי, חשב: ״קודם כול, יש אנשים הרבה יותר חכמים ממני שפיתחו דברים בגרמניה, באיטליה, בצרפת, ביפן, בסין״. הוא פנה לחברות בחו״ל, בדק פתרונות קיימים ושוחח עם האנשים שבנו אותם.
אלא שבאותן שיחות גילה שחלק מן הפתרונות החליפו את העובדים ברובוטים, אך נשארו תלויים במנוף ובתשתית שעל הגג. עדיין היה צריך להגיע לגג, להתקין ציוד ולפרוס אותו מחדש בכל מבנה.
״כל בניין הוא אחר״, הוא אומר. בעיניו, החלפת העובד לא פתרה את הקושי המרכזי. ״אבל הם לא הבינו שהבעיה היא המנוף, התשתית שעל הגג״.
מכאן גיבש דרישות למערכת עצמאית, קלה יחסית, שאפשר לפרוס ולתחזק בפשטות. החשיפה לענף סיפקה לו את ההבנה שיש צורך, אך עדיין לא את הדרך לבנות את הפתרון.
כדי להפוך את הדרישות האלה למערכת פיזית, גנוסר היה צריך למצוא אדם עם יכולת הנדסית שלא הייתה לו.
עשרים פגישות עד למציאת שותף
במשך כחצי שנה חיפש גנוסר שותף טכנולוגי. הוא פנה בלינקדאין, נעזר בחברים והגיע למפגשים. היו לו מכרים רבים בתוכנה ובסייבר, אבל כאן נדרש מישהו שמכיר חומרה ויודע לחבר בין תחומי הנדסה שונים, וגם רוצה להקים סטארטאפ.
הוא מספר שנפגש עם כעשרים אנשים. בחלק מן הפגישות הרגיש שהרקע שלו מעורר זלזול: מה איש מכירות מבין בהנדסה וברובוטיקה? הספקנות שליוותה אותו כשביקש לעבור למכירות חזרה כעת, כשניסה למצוא שותף להקמת חברה.
אל איתי לויתן הגיע דרך חבר משותף. לויתן, כיום שותפו המייסד ומנהל הטכנולוגיה, הגיע מן התעשייה הביטחונית עם ניסיון של מעל עשור בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים ורובוטיקה. השניים הקדישו עוד כארבעה חודשים להיכרות לפני שהחליטו לצאת יחד לדרך.
את ההבדלים ביניהם הוא ממחיש דרך זיכרונות מהתיכון: גנוסר היה מבריז כדי לשחק כדורגל, ולויתן היה עסוק בבנייה ובהרכבה של דברים. ״אנחנו באים משני עולמות שונים״, הוא אומר. כשנפגשו, כל אחד הביא יכולת שהשני היה צריך: היכרות עם הענף וניסיון במכירות מצד אחד, ויכולת הנדסית מצד אחר. ״עם איתי היה לנו קליק טוב מהרגע הראשון״.
לאחר תקופת ההיכרות עזבו שניהם את עבודתם, ולפני כחמש שנים הקימו את Verobotics. סבב הגיוס הראשון הסתכם בכמיליון דולר. כשליש מהסכום השקיעה TAU Ventures, קרן ההשקעות של אוניברסיטת תל אביב, והיתר הגיע מאנג׳לים, ובהם אנשים מן המעגל של Bringg.
החיבור לקרן עבר דרך רענן כהן, ממייסדי Bringg, שאחיו נמרוד כהן עמד בראשה. רענן הכיר את גנוסר וסמך עליו, אך ביקש מאחיו לבחון את המיזם גם מנקודת מבטה של קרן. TAU Ventures ערכה בדיקת השקעה מעמיקה, וההיכרות האישית לא הפכה את הגיוס לפשוט.
רובוט להדגמה עדיין אינו מוצר מסחרי
בכסף הראשון גייסו צוות קטן, ובתוך כשנה פיתחו אבטיפוס שאפשר להדגים על בניין.
באותה תקופה מצאו שותף אסטרטגי: CBRE, חברת ניהול נכסים. בעזרת אנשיה ואנשי Wix קיבלו גישה לקמפוס של Wix בתל אביב לבדיקות ולהדגמות.
בהמשך השתתפו ב־Intel Ignite, תוכנית ההאצה שהפעילה אז אינטל, וביצעו פרויקט במתקניה בחיפה. גנוסר מתאר זאת כנקודת מפנה שסייעה להם להציג את הטכנולוגיה לחברות נדל״ן ולמשקיעים אסטרטגיים.
גנוסר כבר ניסה לקדם מכירות: ״התחלתי למכור רובוטיקה בלי לדעת שלבנות רובוט לוקח כמה שנים טובות. אבל היה בזה גם יתרון: לא הגעתי עם המוסכמות של התחום ולא קיבלתי את לוחות הזמנים כמובנים מאליהם. דחפתי להגיע ללקוחות ולצאת לשטח כבר תוך כדי הפיתוח, כדי ללמוד מה באמת נדרש״.
הדגמת טיפוס על בניין אחד הייתה רק הצעד הראשון. הצוות נדרש לבדוק אם הרובוט יוכל לעבוד לאורך זמן על מבנים שונים, שכל אחד מהם מציב תנאים ודרישות אחרים. לשם כך יצא אל הלקוחות עם הרובוטים ובחן את יכולות הטיפוס והניקוי שלהם על חזיתות הבניינים.
גנוסר מעריך שהדגמה בחו״ל, עם צוות, ציוד, טיסות וביטוח, עולה 40 עד 50 אלף דולר. בדיקות דרשו לעיתים כמה רובוטים וצוות בשטח במשך חודשים, ברוטציות של נסיעות והיעדרות מהבית.
״זה חלק מהעניין כשבונים מוצר פיזי שפועל בעולם האמיתי. יש כאן הרבה משתנים, תיאומים ואישורים שצריך לנהל. זה גם מייצר לא מעט כאבי ראש״, הוא אומר.
גנוסר, אב לשלושה, מתאר גם את הקושי לשלב בין הנסיעות לחיי המשפחה: ״זה מאוד מאתגר, אבל אני מרגיש שזו משימת חיי כרגע ולמזלי אני מקבל תמיכה מהבית״
בדאלאס היו לקוחות, אבל הרובוטים עוד לא היו מוכנים
בדאלאס כבר היו חוזים, פרויקטים מסחריים שבוצעו ולקוחות שביקשו עבודות נוספות.
״אבל המערכת לא הייתה עמידה מספיק ונזקקה להמון תמיכה״, הוא מספר.
גנוסר מדמה זאת לנסיעה בכביש מהיר במהירות של 200 קמ״ש, בזמן שמחליפים צמיגים ושמן תוך כדי תנועה.
כשהוא נשאל על טעות שעשה לאורך הדרך, הוא חוזר לדאלאס: ״לצאת לשטח בחו״ל מוקדם מדי ולהיכנס להתחייבויות גדולות מדי״.
הוא קושר את ההחלטה גם לאופי שלו: ״כיזם, אתה חייב להיות אופטימי, נחוש ולקחת סיכונים ותוך כדי להאמין שדברים יסתדרו. לפעמים זה לא הכי מחובר למציאות, אבל אין דרך אחרת״.
אחרי כחצי שנה נסוגה החברה מן הפעילות בדאלאס.
Verobotics חזרה להתמקד בפיתוח במשך כתשעה חודשים, עד שהוציאה את החומרה החדשה. זו הייתה תקופה ארוכה של עבודה על המערכת אחרי שכבר החלו לבצע פרויקטים אצל לקוחות. גנוסר מדווח על שיפור משמעותי בביצועים; ובמבחן התוצאה, הפעילות של החברה בשנה האחרונה הוכיחה את עצמה.
מהפיילוטים ללקוחות שחוזרים
לויתן תכנן את הרובוט כפלטפורמה שאפשר לחבר אליה כלים שונים, לניקיון ולסריקה. בבדיקת מעטפת לפני מסירת בניין, הרובוט מטפס על החזית וסורק אותה מקרוב כדי לאתר שברים, סדקים וסימנים לפוטנציאל חדירת מים. כך הלקוח יכול לדרוש טיפול בליקויים עוד לפני קבלת הבניין.
אחת החברות בישראל, מספר גנוסר, קיבלה את תוצאות הסריקה ופנתה עם שני פרויקטים נוספים שעמדו לקראת סיום. היא ביקשה הצעה גם עבורם.
כשנשאל על רגעי סיפוק, הוא מזכיר גם פיילוט בתשלום שערכו כמה חודשים קודם בטוקיו, באזור מעבר החצייה המפורסם בעיר. מבחינתו, התגמול הגדול הוא ״לראות את זה עובד״.
הצוות מונה 19 אנשים, שמונה מהם בתפעול והיתר בחומרה ובתוכנה. אנשי התפעול עובדים בפרויקטים מסחריים וגם בוחנים שינויים במערכת על חזיתות בניינים.
״האופרציה היא חלק מאוד משמעותי בחיים של החברה שלנו״, הוא אומר.
את השיווק והמכירות מנהל גנוסר בעצמו, ללא צוותים ייעודיים. הוא נעזר בכלי הבינה המלאכותית GPT ו־Codex גם לבניית דשבורדים ללקוחות ולהכנת אתר חדש שעומד לעלות לאוויר.
הטיפ של עידו: ״אל תקשיב לאנשים אחרים״
הספקנות ליוותה את גנוסר כשביקש להיכנס למכירות, ושוב כשחיפש שותף להקמת חברת רובוטיקה. בעיניו, חוסר הניסיון היה דבר שאפשר להתגבר עליו באמצעות לימוד, עבודה ונחישות. גם כשאנשים שפגש הטילו ספק ביכולתו, הוא המשיך לחפש את מי שייתן לו הזדמנות.
״אני חושב שאני יכול להרשות לעצמי, לקרוא לעצמי האנדרדוג״, הוא אומר. הוא הגיע מניהול ברים ומסעדות, המשיך לתמיכה טכנית ולמכירות, ומשם להקמת חברת רובוטיקה. הניסיון שצבר עם לקוחות וההיכרות עם ענף הבנייה לא תמיד הספיקו כדי שאנשים שפגש יראו בו שותף מתאים.
הנחישות הזאת לוותה בהכנה. עוד לפני הקמת המיזם נחשף לספרים ולפודקאסטים על יזמות ונפגש עם אנשים שכבר הקימו חברות. יזמים מנוסים ליוו אותו בתחילת הדרך. הוא הקשיב למי שיכלו ללמד אותו איך לבנות חברה, אך לא נתן לספקות לעצור אותו.
לקח נוסף שלו נוגע למפגש עם הלקוחות: רק כשבדקו את הרובוטים על בניינים שונים, התברר אילו דרישות המערכת עדיין אינה ממלאת. ״אתה כל הזמן חייב לשפר את המוצר״, הוא אומר. העבודה בשטח היא שמראה לצוות מה עליו לפתח בהמשך.
כעת הוא מבקש לבסס הכנסות בארצות הברית, ובהמשך לצאת לגיוס נוסף. אחרי שנים של פיתוח, הוא מכוון להרחבת הפעילות המסחרית: ״עכשיו באמת הפוקוס זה להביא לקוחות ולסגור חוזים״.
רוצים ליצור קשר עם המייסדים?
השאירו פרטים ונעביר אותם לצוות Verobotics.
