המכונית הייתה שם כל הזמן. יואב אלגרישי פשוט לא ראה אותה.

הוא רכב על האופנוע ברחובות סינגפור, הביט במראה והתכונן לפנות. רכב שהיה בשטח המת כמעט נכנס בו מהצד. אלגרישי סיים את הנסיעה כשהוא עדיין רועד.

במקום להניח את האירוע מאחוריו, הוא נכנס ל־AliExpress כדי למצוא את מה שהיה בטוח שכבר קיים: מערכת התראה לרוכבי אופנועים. ״אני רוצה Mobileye לאופנועים״, חשב. אלא שמוצר כזה לא הופיע.

״אמרתי, לא יכול להיות. היום בכל מכונית יש את כל ההתראות סביבך, ואופנועים נשארו מאחור״, הוא מספר.

אלגרישי החל להתקשר לאנשים מ־Mobileye, מ־Innoviz ומחברות נוספות בתעשייה, בניסיון להבין מה הוא מפספס. השיחות חיזקו את התחושה שלא מדובר רק בבעיה אישית של הרוכב, אלא בפער טכנולוגי אמיתי. מבחינתו, זו הייתה גם הזדמנות עסקית וגם אפשרות להשפיע בקנה מידה גדול על חייהם של רוכבי אופנועים ברחבי העולם.

כך נולד הרעיון ל־RiderDome. אלא שכדי להבין מדוע הפעם היה מוכן להקדיש את עצמו למיזם, בלי להחזיק ברשת הביטחון של משרה כשכיר, צריך לחזור אל היזם שהיה שנים קודם לכן.

במשך שנים הוא היה ״יזם פחדן״

אלגרישי הגיע לסינגפור כשכיר בחברת הייטק. יזמות כבר בערה בו, אבל במשך שנים הוא העדיף לפתח רעיונות מהצד, בלי לוותר על המשכורת ועל רשת הביטחון.

שם הכיר את כנרת קרין, יזמת בעלת יותר מ־20 שנות ניסיון בניתוח נתונים, במחקרי שוק ובהובלת חברות. השניים זיהו שבסינגפור לא היה אז פורטל מסעדות מקומי בדומה ל־Rest בישראל, והקימו יחד מיזם שהתבסס על מודל פשוט: מסעדות ישלמו כדי להופיע באתר.

המודל נכשל. בעלי המסעדות לא הבינו מדוע עליהם לשלם לפלטפורמה, בתקופה שבה יכלו לנסות לקדם את עצמם ישירות בגוגל. אבל בתוך הכישלון הסתתר נכס אחר: האתר כבר ריכז מסעדות וקהל, והציבור היה מוכן לשלם כדי לקבל את האוכל הביתה. המיזם הפך לפלטפורמת משלוחים ולוגיסטיקה וצמח לאחת הגדולות בסינגפור.

אז הגיעה לעיר Foodpanda, חברה גדולה וממומנת שעוררה אצל השניים חשש אמיתי. אלא שהשיווק שלה הגדיל את הביקוש למשלוחים, ובתוך כמה חודשים התברר שגם לה יש חולשה: היא הייתה חזקה בשיווק, אך התקשתה בצד הלוגיסטי. החברה שנתפסה כאיום הגדול ביותר רכשה לבסוף את המיזם.

״המתחרה שנורא פחדתם ממנו היה בסוף הדבר הכי חשוב לחברה שלך״, אומר אלגרישי. ״גם למתחרה הגדול, שנראה שמבחוץ הכול אצלו בסדר, יש בעיות מתחת למכסה המנוע״.

בהמשך הקימו אלגרישי וקרין מיזם נוסף, אפליקציית דייטינג לשעונים חכמים, שנמכרה באקזיט קטן. על הנייר, אלגרישי כבר היה יזם עם שני אקזיטים. בפועל, הוא עדיין לא הרגיש שקפץ למים: קרין עבדה במיזמים במשרה מלאה, ואילו הוא המשיך לקבל משכורת כשכיר וניהל את היזמות לצדה.

״עד אז הייתי קצת פחדן״, הוא מודה. ״זה כמו להיכנס למים ולהחזיק במעקה״. רשת הביטחון אפשרה לו ליזום, אבל גם השאירה את היזמות כמשהו שמתקיים לצד הקריירה ולא במקומה.

הפעם כבר לא הייתה משכורת לחזור אליה

נקודת המפנה הגיעה עם ImpactTech, אקסלרטור חברתי שהקימו אלגרישי וקרין בסינגפור עבור יזמים שרצו לייצר השפעה חברתית וסביבתית בקנה מידה גדול.

נציג של Family Office סיני התלהב מהמיזם והתחייב להשקיע סכום משמעותי. לאחר שהעביר סכום ראשוני קטן, אלגרישי ראה בכך את ההזדמנות שחיכה לה. הוא התפטר מעבודתו והקדיש את עצמו ל־ImpactTech במשרה מלאה.

אלא שההשקעה המשמעותית שהובטחה התעכבה שוב ושוב. אלגרישי, שכבר היה אב לשתי בנות שלמדו בבית ספר בינלאומי, הבין שהפעם אין לו משכורת לחזור אליה.

״חשבתי לעצמי, איזה מטומטם אתה, יואב. איזו שטות עשית. אתה צריך לכלכל משפחה״, הוא מספר. ״הבנתי שאין לי ברירה אלא להפוך את זה לסיפור הצלחה״.

ImpactTech אכן צמחה. המודל שלה לא נשען על הצלחת החברות שהשתתפו בתוכניות, אלא על ארגונים ששילמו לה להפעיל עבורם תוכניות האצה. בין הגופים שעבדו איתה היו הבנק העולמי, Shell ו־Singtel, ובהמשך התרחבה הפעילות מסינגפור גם לטוקיו ולבנגקוק.

האירוע שאלגרישי חווה תחילה כטעות הפך לנקודת האל־חזור שלו. ״תמיד תיקח בפרופורציה אירועים שקורים, ותדע שבפרספקטיבה של זמן אולי הם ייראו אחרת לגמרי״, הוא אומר. מאז לא חזר לעבוד כשכיר.

להיכנס ליער בלי מפה

שנים לאחר מכן, כשיצא מאותה רכיבה מטלטלת בסינגפור, אלגרישי כבר לא היה היזם שהחזיק במעקה. הוא היה מוכן לעזוב פעילות קיימת ולהקים את RiderDome, אף שלא היה לו ניסיון בחומרה או ב־Vision AI.

למיזם הצטרפו קרין, שמובילה את פעילות החברה, וגיא רון, יזם ומומחה ל־AI ולראייה ממוחשבת, שהוביל את הצד הטכנולוגי. אלגרישי, כמנכ״ל, קיבל על עצמו לחבר בין החזון לשוק ולהפוך את השאיפה להגן על כל אופנוע לטכנולוגיה ולמוצר.

מבחינתו, חוסר היכרות עם התחום אינו סיבה להמתין; הוא חלק בלתי נפרד מהדרך היזמית.

״כל מיזם הוא כניסה לאי־ודאות״, הוא אומר. ״היזם נכנס ליער. מספיק שאתה רואה שניים־שלושה עצים לפניך, אתה נכנס ומתחיל לצעוד. בכל פעם שאתה צועד אתה רואה עוד כמה עצים, ונעשה חכם יותר בתחום שלך מיום ליום״.

חודשיים לאחר תחילת הפיתוח היה טוויסט בעלילה

הגרסה הראשונה של RiderDome נועדה לרוכב הפרטי: מערכת שתזהה סכנות בכביש ותספק התראות בזמן אמת, בדומה למערכות שכבר הפכו נפוצות במכוניות.

כחודשיים לאחר תחילת הפיתוח ביקשו להיפגש עם אלגרישי נציגים ממשרד העבודה בסינגפור. בתקופת הקורונה צמחו בעיר במהירות ציי המשלוחים, ועשרות אלפי אופנועים יצאו מדי יום לכבישים. מבחינת הרשויות, המשמעות הייתה גם עלייה בתאונות ואתגר בטיחותי שקשה לנהל.

לציי האופנועים עצמם הייתה בעיה נוספת: הם ידעו היכן הרוכבים נמצאים, אך לא בהכרח מה קורה להם בדרך, אילו סיכונים חוזרים על עצמם ואיך אפשר לשפר את הבטיחות של הרוכבים ושל סביבתם.

בעקבות אותה שיחה שינתה החברה את המיקוד. במקום לבנות רק מוצר אישי לרוכב, RiderDome החלה לפתח מערכת שמספקת לרוכב התראות בזמן אמת, ובמקביל שולחת נתונים למרכז השליטה והבקרה של הצי. כך יכולים מנהלי הציים לקבל תמונה רחבה יותר של דפוסי הרכיבה והסיכונים בשטח.

אלגרישי אינו ממהר לקרוא לשינוי הזה פיבוט. מבחינתו, המטרה נשארה זהה: להפוך רכיבה על אופנוע לבטוחה יותר. מה שהשתנה היה הלקוח והאופן שבו המוצר פוגש את השוק.

״כיוונו לכיוון אחד, אבל הציים התגלו כיותר נכונים ומדויקים לנו״, הוא אומר. ״צריך להיות מאוד פתוח מחשבתית ולא להתאהב יותר מדי במוצר שלך או בשוק שלך״.

הצ׳ק הראשון הגביה אותו ב־30 סנטימטר

גם מסלול המימון של RiderDome לא נבנה לפי התבנית הנפוצה של פנייה לקרנות הון סיכון. בתחילת הדרך הבינו המייסדים שהחברה אינה בהכרח מתאימה ל־VC בשלב שבו הייתה, ופנו תחילה לאנג׳לים שהכירו את אלגרישי ואת יכולת הביצוע שלו.

באותו שלב, לדבריו, היו בידיהם בעיקר רעיון ו״משהו שממש דבוק במסטיק״. לכן ההשקעה נשענה במידה רבה על אמון אישי שנבנה לאורך השנים.

הצ׳ק הראשון שינה לא רק את מצב חשבון הבנק של החברה, אלא גם את האופן שבו אלגרישי ניגש למשקיעים הבאים.

״כשאתה מקבל את הצ׳ק הראשון, אתה גובה ב־30 סנטימטר״, הוא אומר. ״יש מרחק אדיר בין מי שאומר לך ‘כל הכבוד, אני מאמין בך’ לבין מי שפותח את הארנק. פתאום הביטחון העצמי שלך גדל״.

בסך הכול גייסה החברה קרוב למיליון דולר ממספר אנג׳לים. בהמשך הצטרפה חברת CVC מתחום האוטומוטיב. לא הייתה שם פגישה אחת, מצגת אחת וצ׳ק, אלא קשר מקצועי שנבנה בהדרגה: אנשי החברה הגיעו, ראו את ההתקדמות, חזרו לפגישות נוספות ורק לאחר שנבנה אמון החליטו להשקיע. בהמשך הגדילה החברה את השקעתה.

מבחינתו, זה לא היה מסלול חלופי, אלא המסלול הנכון לחברה.

״הרבה יזמים הולכים קודם כול ל־VCs, אבל לא כל סטארטאפ מצוין מתאים ל־VC״, הוא אומר. ״אתה מקבל הרבה מאוד ‘לא’ ומתחיל לפקפק בעצמך או במוצר. אבל לפעמים זה פשוט לא מתאים, והכול בסדר״.

הטיפ של יואב: תמצאו את המסע הייחודי שלכם

RiderDome גייסה עד היום כ־3.5 מיליון דולר ועובדת עם ציי אופנועים בסינגפור, אינדונזיה, מלזיה וספרד. כעת היא מתחילה להתרחב אל יצרני האופנועים, במטרה לשלב את הטכנולוגיה כבר בפסי הייצור. החיבור למשקיעה האסטרטגית אמור לסייע לה בכך; אלגרישי מתאר את השלב החדש כמעבר מדרך עצמאית למסע עם ״אח גדול״.

גם בשלב הזה, אלגרישי אינו מאמין שיש נוסחה אחת נכונה ליזמות. הוא מסכים שלפחות אחד המייסדים צריך להיות מחויב למיזם במשרה מלאה, אך מסתייג מהניסיון להפוך את הכלל הזה למסלול שמתאים לכולם.

את התובנה הזאת אלגרישי מעביר גם ליזמים צעירים: לספר את הסיפור שמבדיל אותם מאחרים, במקום להסתפק בהצגת הפיצ׳רים של המוצר. במקביל, הוא מסיים לכתוב את ספרו, ״סיפור הזהות״, ומקווה שבעזרתו יוכל לעזור גם לאחרים למצוא את הדרך שלהם.

״מיזם הוא כמו ילד. אי אפשר להעתיק חינוך של ילד אחד לאחר. כל אחד הוא עולם ומלואו״, הוא אומר. ״תמצא את המסע הייחודי שלך ואל תפחד״.