״הייתי צריכה למצוא משהו שמרגש אותי מחדש״: יאנה קריספיל עזבה תפקיד בכיר כדי להקים את EdSpire לפיתוח מיומנויות בקרב תלמידים

״הייתי צריכה למצוא משהו שמרגש אותי מחדש״: יאנה קריספיל עזבה תפקיד בכיר כדי להקים את EdSpire לפיתוח מיומנויות בקרב תלמידים

יאנה קריספיל הכירה את ההייטק מבפנים כחברת הנהלה וכמנהלת משאבי אנוש, והובילה גם יוזמות חברתיות. עם זאת, לא ראתה בעצמה יזמת טכנולוגית. את EdSpire היא בנתה בעזרת היכולת שכבר הכירה היטב: לרתום אנשים לרעיונות שלה. המערכת עוזרת למורים להבין אילו מיומנויות תלמידיהם צריכים לחזק ומציעה להם דרכים לעשות זאת. כיום ל־EdSpire יש לקוחות משלמים בישראל, והאתגר הבא הוא המימון שיאפשר לה להתרחב.

גיליון 11

28 באוקטובר 2026

12 דקות קריאה

0:00/1:34

יאנה קריספיל, ממייסדות EdSpire, בכיתה שבה תלמידים בונים דגמים ולומדים בעזרת מחשבים וטאבלטים, לצד מורה. קווים זוהרים מחברים ביניהם וממחישים את שילוב הטכנולוגיה בהערכת מיומנויות התלמידים ובפיתוחן.

״גם כשחזרתי פיזית לא הצלחתי לחזור״, אומרת קריספיל.

אחרי לידת בנה השלישי שבה לעבודתה בחברת אגרוטק בינלאומית, שבה הייתה סמנכ״לית משאבי אנוש וחברת הנהלה. ״הרגשתי שאני בטופ״, היא מספרת על התקופה שקדמה ללידה.

אחרי הלידה, היא מספרת, האנשים סביבה חזרו לענייניהם, בעוד היא התקשתה למצוא מחדש את מקומה בשגרה הזאת. מי שהייתה רגילה לפעול בכמה חזיתות במקביל כבר לא מצאה את אותו סיפוק בעבודה ובפעילויות החברתיות שמילאו את חייה.

היא החליטה לעצור הכול ולעזוב גם את העבודה. ״אף פעם לא נחתי, אני אנוח״, אמרה לעצמה.

המנוחה נמשכה יומיים.

היא כבר הייתה יזמת, רק לא קראה לזה כך

קריספיל, בת 42 ואם לשלושה מעפולה, בעלת תואר ראשון ושני בלימודי מזרח אסיה, עבדה במשך שנים בסטארטאפים ובחברות הייטק גדולות. לצד הקריירה במשאבי אנוש, החזיקה בתיק הקהילה בעיר, השתתפה בוועדים והובילה יוזמות חברתיות רבות.

האירועים שהכירה בעיר התקיימו בשש בערב, בזמן שהייתה עסוקה בארוחות ובהשכבות. היא רצתה לאפשר לעצמה ולנשים נוספות לצאת עם חברות אחרי שהילדים נרדמו, ולשם כך הקימה בעפולה את פורום הנשים ״עכשיו את״.

ביוזמות שהובילה חזר אותו דפוס: זיהתה צורך, גיבשה רעיון ורתמה אנשים כדי להוציא אותו לפועל. בדרך הגיע גם הרגע שבו שאלה את עצמה ״למה הכנסתי את עצמי?״, ואחריו הסיפוק כשהיוזמה התממשה, עד לרעיון הבא.

ובכל זאת, האפשרות להקים חברה טכנולוגית כלל לא הייתה בתוכניות שלה. ״בחיים לא חשבתי שאני יכולה להיות יזמת״, היא אומרת.

לאחר שעזבה את העבודה, חזרה לתוכנית עסקית שכתבה בתקופת התואר השני ונשארה במגירה. היא פתחה אותה מחדש וניסתה להיזכר בעסק שחלמה להקים: משחקייה טכנולוגית לילדים.

אחד מילדיה היה חלק מההשראה. עוד לפני שידע לכתוב, היה מצייר את הרעיונות שלו. במשחקייה שדמיינה, ילדים יוכלו לתכנן יצירה משלהם, להדפיס את חלקיה ולהרכיב אותה.

״התחלתי לחלום מחדש, ופתאום זה הפיח בי חיים״, היא מספרת.

כבר באותו יום החלה לחקור ולהכין מצגות. היא פנתה ליועצת שמלווה יזמים בהקמת עסקים, וכעבור יומיים נפגשו.

בשיחה עם היועצת התבקשה להסביר מה היא רוצה להשיג באמצעות המשחקייה. ככל שהעמיקו בשאלות על הרעיון ועל המודל העסקי, התברר לה שהמקום עצמו הוא רק דרך אחת להגיע למטרה.

״הבנתי שבבסיס הרעיון לא עומדת המשחקייה, אלא הרצון לעזור לילדים להגשים את עצמם״.

משם פנתה לחקור איך אפשר להעריך ולפתח אצל ילדים מיומנויות כמו חשיבה יצירתית וחשיבה ביקורתית.

הטכנולוגיה שלא מצאה בלונדון

מעבודתה הכירה קריספיל טכנולוגיות להערכת יכולות אצל מבוגרים. היא חיפשה מענה דומה לילדים, מתוך מחשבה שתוכל לייבא מוצר קיים ולפעול כזכיינית שלו.

בינואר 2024 נסעה לתערוכת Bett בלונדון, העוסקת בטכנולוגיות חינוך. במשך שלושה ימים חיפשה את הכלי שדמיינה, ולא מצאה אותו.

״אני לא מבינה למה אין טכנולוגיה שיודעת להעריך מיומנויות״, היא אומרת.

״מה הבעיה? אני אעשה את זה״, אמרה לעצמה.

ביוזמות החברתיות שהובילה, היא מספרת, המרחק בין רעיון לביצוע היה קצר יותר. כאן נדרשה להקים חברה ולבנות מוצר מאפס.

במהלך גיבוש הרעיון הגיעה לתל אביב למפגש Founders Club של Microsoft. שם פגשה אנשי טכנולוגיה שרצו להוביל פיתוח תוכנה, אך חיפשו מי שייקח על עצמו את תפקיד המנכ״ל.

המפגש עזר לה להבין כיצד תוכל להוביל מיזם טכנולוגי עם הניסיון שלה במשאבי אנוש ובניהול. ״אני לא חייבת להיות מתכנתת. אני יכולה לבוא רק עם הרעיון ולחפש CTO״, היא אומרת.

כעת החלה לחפש שותפה טכנולוגית. היא רצתה להקים מיזם בהובלת נשים, ולכן חיפשה במכוון אישה לתפקיד.

השותפה שהייתה מתחת לאף

אירועים למציאת שותפים התקיימו במרכז, וקריספיל נדרשה לנסוע שעה וחצי לכל כיוון ולהספיק לחזור לאיסוף הילדים מהגן.

כדי למצוא סביבה יזמית קרובה לבית, פנתה לחברים בקבוצות המקומיות שכבר ניהלה והזמינה אותם לקבוצה חדשה ליזמים ולאנשי הייטק. את ההזמנה שפרסמה קריספיל בקבוצת אימהות ראתה יפעת פלדל, אשת טכנולוגיה בעלת יותר מ־20 שנות ניסיון ויועצת DevOps, המתמחה בתשתיות ובתהליכי פיתוח תוכנה.

פלדל כתבה לקריספיל בפרטי. כשביררו היכן כל אחת גרה, גילו שהן גרות באותו רחוב.

״הייתי בהלם״, נזכרת קריספיל. ״אמרתי לה, אנחנו חייבות להיפגש״.

בפגישה הציגה קריספיל את הרעיון, והרצון לעזור לילדים להגשים את עצמם דיבר אל פלדל. בהמשך השתתפו חברות הצוות בהאקתון, תחרות לפיתוח רעיונות שנערכה במרכז היזמות של הטכניון, וזכו במקום הראשון. הן הגיעו לתחרות עם רעיון, עוד לפני שהיה להן מוצר.

הזכייה חיזקה את מחויבותה של פלדל לרעיון. ״מאותו רגע היא הייתה all in״, מספרת קריספיל. את המעבר לעבודה במיזם במשרה מלאה עשתה פלדל בהמשך, כמייסדת שותפה וכסמנכ״לית הטכנולוגיות של EdSpire.

כדי לקדם את פיתוח המוצר, נעזרה קריספיל במסגרות התמחות לסטודנטים בארצות הברית. בהמשך פנתה ביוזמתה גם למוסדות אקדמיים בישראל, ובהם אוניברסיטאות תל אביב ואריאל והמכללה האקדמית תל־חי, והציעה לסטודנטים לצבור ניסיון מעשי בצוותים משותפים עם מתמחים מארצות הברית.

בתקופות מסוימות עבדו עם החברה כ־30 סטודנטים במקביל. קריספיל השתמשה בניסיון הניהולי שלה כדי לחלק את תוכנית הפיתוח למשימות שצוותים יוכלו להשלים בתקופת ההתמחות. כך כל צוות קידם חלק מהמוצר, והסטודנטים התנסו בעבודה בארגון בינלאומי.

ההתמחויות היו ללא תשלום. הסטודנטים צברו ניסיון, המצטיינים קיבלו המלצות, ולחלקם הוצעו מניות והם נשארו בחברה. המודל קידם את המיזם, אך דרש מקריספיל להשקיע שוב ושוב בקליטה ובהדרכה של אנשים חדשים.

״אני לא מתייחסת לזה כאל חוג. אני מצפה למלוא הרצינות״, היא אומרת.

התוצאות מוכנות. מה עושים איתן?

המוצר הראשוני של EdSpire נועד להעריך מיומנויות של תלמידים, כמו חשיבה יצירתית וביקורתית. התלמידים העריכו את עצמם בשיחה עם בוט, והתוצאות הוצגו למורים במערכת.

לפני כשנתיים, בשנת הפעילות הראשונה, נסעה קריספיל לבתי הספר והציעה את המערכת בחינם. ״תנו לי להכניס את הטכנולוגיה״, היא מתארת את הבקשות שלה אז. המפגש עם המורים והתלמידים אפשר לה לבדוק מה הכלי נותן להם, ומה עדיין חסר.

באחד הפיילוטים, אחרי שהתלמידים שוחחו עם הבוט, שאלה אחת המורות: ״מתי התוצאות יהיו מוכנות?״.

צוות המיזם הסביר שהתוצאות של כל תלמיד שהשלים את השיחה כבר מוצגות במערכת וזמינות לצפייה מיד.

המורים, מספרת קריספיל, הכירו תהליכי מיפוי שבהם הנתונים נאספו ועובדו, והתוצאות חזרו רק כעבור זמן רב, לעיתים כשנה. הן תיארו את מצב בית הספר או מערכת החינוך בכללותה, ולא את המיומנויות של כל תלמיד בנפרד. באמצעות EdSpire קיבלו המורים תמונה אישית של כל תלמיד מיד בתום השיחה עם הבוט.

אלא שהזמינות המיידית של התוצאות העלתה שאלה נוספת.

״אוקיי, התוצאות היום, מה אני עושה איתן?״, מתארת קריספיל את התגובה שעלתה מהשטח.

הניסיון שלה במשאבי אנוש סיפק כיוון: להשתמש בהערכה כדי לתכנן את פיתוח היכולות. בעקבות זאת הוסיפה החברה למערכת המלצות למורים, ובנתה לצדה השתלמויות לאנשי חינוך, שלא הוכשרו קודם להעריך ולפתח את המיומנויות הללו.

כיום משלבת המערכת את ההערכה העצמית של התלמידים עם הערכות של המורים. מתוך הנתונים היא מזהה אילו מיומנויות דורשות חיזוק ומציעה לצוות החינוכי כיצד לעבוד עליהן, כך שהמורים מקבלים גם כיוון לפעולה לצד תמונת המצב.

ההכרה הגיעה

באחד מביקוריה הנוספים בתערוכת Bett בלונדון הציבה לעצמה קריספיל יעד: ״יום אחד אני אהיה פה על אחת הבמות״. בתחילת 2026 ההבטחה לעצמה התממשה: קריספיל עמדה על במת ה־Innovation Theatre והרצתה על הערכת מיומנויות ועל EdSpire.

זו הייתה עבורה אחת מנקודות השיא של ההכרה במיזם. היא מספרת על פניות ופרסים, אך גם על הפער בין ההתלהבות לבין הזמן שנדרש עד שהחלה להתבטא בלקוחות משלמים.

כדי להתפרנס לצד בניית המיזם, קריספיל ממשיכה לעבוד במשרה חלקית כמנהלת פיתוח אקוסיסטם ההייטק בצפון, תפקיד הכולל חיבור בין מוסדות אקדמיים לחברות טכנולוגיה. ״יש את המימון של הסטארטאפ, ויש את המימון שלי, של איך אני, יאנה, מתפרנסת״, היא אומרת.

כיום, ל־EdSpire יש לקוחות משלמים בישראל, ובהם מועצות ועיריות המשתמשות במערכת בעשרות בתי ספר. ההכנסות מאפשרות את המשך הפעילות, והמייסדות פועלות לגיוס השקעה שתאפשר להרחיב אותה.

היו הזדמנויות בחו״ל שקריספיל בחרה לא לקדם. היא מספרת שלא הרגישה עדיין בשלה לפעילות בקנה המידה שנדרש שם, ולכן המשיכה לעבוד עם השוק המקומי.

מול הלקוחות היא מציבה תנאים לפיתוח התאמות: התנסות במערכת ומתן משוב. הבקשות נבחנות במסגרת עבודה משותפת, והיא כבר אינה מפתחת תוספת לכל בית ספר שמבקש אותה.

עמדתה בשיחות עם משקיעים השתנתה. בעבר הוצעו לה השקעות תמורת עשרות אחוזים מהחברה; כיום אינה מוכנה לקבל תנאים כאלה. ההכנסות והלקוחות נותנים לה עמדה חזקה יותר במשא ומתן.

״אני אומרת, זה כבר שווה משהו״.

הטיפ של יאנה: ״להבין ש׳לא׳ זה חלק מהדרך״

לאורך הדרך שמעה קריספיל שוב ושוב כמה קשה יהיה להצליח, ולעיתים גם שאין לרעיון סיכוי. כשהיא נשאלת מה נדרש כדי להמשיך, היא מדברת על Grit: השילוב בין התמדה, נחישות ויכולת להתמודד עם מכשולים.

״לא מהדלת, אז מהחלון. אנחנו נמצא דרך״, היא אומרת.

היא זוכרת יזם שפגשה במסגרת BizTec, תוכנית האצה ליזמים בטכניון, שסיפר כי ספר כ־300 תשובות שליליות. הספירה שלו נשארה איתה: בעיניה, רצף של דחיות הוא חלק מהדרך עד להסכמה שמאפשרת להתקדם.

גם לתסכול יש מקום בעצה שלה. ״אני מרשה לעצמי יום אחד להתבאס, היום אני בבאסה, מחר אני קמה״.

לצד ההתמדה, היא ממליצה ליזמים לשתף בידע ובתובנות שצברו בתחום שבו הם פועלים. קריספיל, למשל, מדברת על חשיבותן של מיומנויות ועל הדרכים לפתח אותן, וכך מבססת את מעמדה המקצועי בתחום לצד הצגת EdSpire.

מתוך הניסיון שלה בשילוב עבודה ויזמות, היא ממליצה לשמור על מקור הכנסה בהיקף חלקי לצד המיזם, במיוחד כשבונים חברה ללא השקעה חיצונית, בתחום כמו EdTech. היא מדגישה את חשיבותו לנשים שמקימות חברה כשכבר יש להן ילדים, משכנתה והתחייבויות משפחתיות.

״משקיעים תמיד אוהבים שהיזמים הם all in והם מאה אחוז על המיזם. אני ממש לא ממליצה על זה, כי זה מכניס מתח לזוגיות ולשלום הבית״, היא אומרת.

כשהיא מתארת את החזון שלה ל־EdSpire, קריספיל מדברת על מורים שמשתמשים במערכת ועל תלמידים שמתקדמים לאורך זמן. השאיפה שלה היא להגיע לכמה שיותר ילדים ולעזור להם לממש את יכולותיהם.

״זה מתחבר לכל מה שעשיתי בחיים שלי אי פעם. אני נועדתי לעשות את זה״.

רוצים ליצור קשר עם המייסדים?

השאירו פרטים ונעביר אותם לצוות EdSpire.

Stealth Mode

Magazine

© Copyright Stealth Mode 2026

Stealth Mode

Magazine

© Copyright Stealth Mode 2026