״כשסיימתי את הפגישה, דפקתי צרחה של העולם״.

בחשבון של ATOM נותרו באותו שלב 1,700 דולר בלבד. המשכורות כבר קוצצו, ואף משקיע עדיין לא התחייב לסבב. טום כהן נחת בניו יורק בדרך לכנס בלאס וגאס. הוא האמין ששם יצליח לסגור את הגיוס.

חמישה ימים לפני הכנס, בשעת לילה מאוחרת וזמן קצר לאחר שנחת, נכנס טום לפגישה עם הקרן הישראלית Anfield. זו כלל לא נועדה לעסוק בהשקעה, אלא להיות פגישה טכנית. רק לקראת סופה שאל אותו המשקיע מה מצב הגיוס.

״אמרתי לו: ‘בכנות, אין לנו כרגע אף אחד. אבל עוד חמישה ימים אני בכנס בלאס וגאס, פגישות עם 15 קרנות, ואני מאמין ששם אני אסגור את הגיוס’״, משחזר טום.

התשובה שקיבל שינתה את התוכנית. ״הוא אמר לי: ‘טוב טום, אני מוציא לך Term Sheet, ויש לך ארבעה ימים לחתום עליו’״. המועד האחרון נקבע ליום שלפני הכנס שעליו בנה.

ארבעה ימים אחר כך, ה־Term Sheet כבר היה חתום. בהמשך השלימה ATOM סבב Seed של כמה מיליוני דולרים וקיבלה מענק של 750 אלף דולר מרשות החדשנות. הפגישה שאליה הגיע כשהחברה כמעט נותרה בלי כסף פתחה בפניה אפשרות לצמוח מחדש.

הרעיון שחזר אליו בחלומות

טום, בן 33, הוא מהנדס בניין. לפני שהקים את ATOM ביוני 2022, עבד כמהנדס ביצוע אצל אחד הקבלנים הגדולים בישראל. בסוף כל יום באתר הוא נהג לרשום מה נעשה: ברזל שהוזמן, קירות שנבנו, מערכות שהותקנו ועבודות עפר שהתקדמו. ככל שהעבודה חזרה על עצמה, הוא החל לזהות גם את המחיר של הפיקוח הידני: כסף שנשפך, עיכובים ועימותים בין היזם, הקבלן והמפקח.

באחד הפרויקטים התרחשה תקלה שעלותה הוערכה בכמיליון שקלים. היא חידדה עבור טום את המחיר של בדיקות שמבוססות על נוכחותו של המפקח באתר. כדי לאפשר לו לאשר את היציקה גם מרחוק, הציע טום להרים רחפן מעל אתר הבנייה ולהעביר אליו את התמונה.

המפקח אמר שהרעיון נשמע טוב, אך הטיל ספק באפשרות ליישם טכנולוגיה כזאת בענף הבנייה. טום הניח להצעה, אך המחשבה לא הניחה לו. ״זה התחיל להגיע לי ממש בחלומות, רחפנים ואתרים ובניינים״, הוא מספר.

כשהמחשבה לא הרפתה, החליט טום כעבור כמה חודשים לעזוב את עבודתו אצל אחד הקבלנים הגדולים בישראל ולהקים את ATOM. המיזם נולד מן הניסיון להפוך את הבדיקה הידנית למדידה רציפה: מצלמות וסנסורים המותקנים באתר אוספים מידע על הנעשה בשטח, והמערכת משווה אותו לתוכניות הבנייה כדי לזהות פערים בזמן שעוד אפשר לתקן אותם.

למשל, אם צינור הותקן במיקום שגוי והטעות מתגלה לפני יציקת הבטון, שני פועלים יכולים להזיז אותו. אם היא מתגלה לאחר היציקה, נדרשים עצירת עבודה, ניסור בטון, יועצים וימי עיכוב. ATOM מבקשת לתת למהנדס תמונת מצב בזמן שבו תיקון קטן עדיין יכול למנוע נזק מצטבר.

מפיילוטים בחינם ללקוח המשלם הראשון

הצעד הראשון של טום כיזם היה להגיע לכנס יזמות ללוחמים. הוא לא הגיע מיחידה טכנולוגית ולא ידע איך בונים חברת תוכנה. ״לא היה לי מושג מה אני עושה״, הוא אומר.

במשך כחודשיים הוא דיבר עם כ־300 מהנדסי ביצוע, קבלנים, מהנדסי תכנון ומשקיעים. רוב השיחות לא הובילו לשום מקום. לבסוף שחר אזרחי הסכים לאפשר לו לבצע ניסוי באתר הבנייה שבאחריותו. ״יאללה, בוא, אני פותח לך את האתר שלי. תעשה פה מה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה״, אמר לו.

בשלב הזה איש עדיין לא שילם, אבל אותו אדם נתן לטום שטח אמיתי שבו אפשר לבדוק את הרעיון. גם בהמשך, הקשרים שצבר בענף פתחו לו דלתות לפגישות בחברות הגדולות, אך רוב ההזדמנויות הסתיימו בפיילוטים בחינם. ״בארץ היה קצת יותר קל להשיג את הלקוחות הראשונים, כי אני מגיע מהתחום״, הוא אומר. ״יותר היה קשה להשיג כן על כסף. זה היה יותר פיילוטים בחינם״.

במשך כשנתיים טום והשותף הטכנולוגי שעבד לצדו לא משכו משכורת. הצוות המוקדם מנה ארבעה אנשים, שעבדו במשרות חלקיות ובשכר שלא תמיד היה מלא. כדי להתפרנס חזר טום לצבוע דירות, עבודה שעשה כסטודנט, אבל גילה שקשה להחזיק במקביל גם את ATOM וגם עסק עצמאי נוסף. ״היה לי מאוד קשה לנהל שני עסקים שהם עצמאיים״, הוא אומר. לכן חיפש משרה חלקית בפיקוח בנייה.

בריאיון העבודה הוא לא הסתיר שהמשרה תהיה זמנית. ״אמרתי לו: ‘אם אתה בונה עליי לטווח הארוך, זה פחות מתאים. אני מרים סטארטאפ, וברגע שנקבל השקעה אני אעזוב’״. האזהרה הזאת לא הרחיקה את המעסיק, קובי אורון, מחברת ״קובי אורון – הנדסה, פיקוח, ניהול״. כעבור כחודשיים הם כבר ישבו לדבר על השקעה, ואורון הפך למשקיע הראשון של ATOM.

אורון התחיל בצ׳ק של 25 אלף דולר. עבור ATOM, הסכום קנה כארבעה חודשי עבודה ואפשר לה לצאת לפיילוט עם אשטרום בכיכר המדינה. אחריו הגיעו עוד 50 אלף דולר והלקוח המשלם הראשון, בעסקה של כ־10,000 שקלים. בהמשך המשיכה אשטרום מגורים עם ATOM לשלושה פרויקטים בתשלום, הצטרפה Second Century Ventures ואורון הגדיל את השקעתו. בסך הכול גייסה החברה בשלב ה־Pre-Seed כ־400–450 אלף דולר.

הטכנולוגיה עבדה. אתר הבנייה דרש פתרון אחר

גם לאחר הפיילוטים הראשונים, הפתרון המקורי עוד לא התאים לשטח. ATOM החלה עם רחפנים והתמקדה בבדיקת הברזל שמחזק את הבטון, תחום שבו טום נתקל שוב ושוב כמהנדס ביצוע. לאחר כשנתיים הבין הצוות שרחפן, גם אם הוא פתרון טכנולוגי טוב, אינו מתאים לאתר בנייה שמשתנה במהירות. החברה עברה למצלמות קבועות המותקנות על מנופים.

במקביל התברר שהבדיקה עניינה בעיקר את המהנדסים שמתכננים את המבנה, בעוד שהקבלן הוא שנושא בעלויות העיכוב ומחזיק בתקציב הרחב יותר. ATOM הרחיבה לכן את המוצר גם לאיתור טעויות במערכות החשמל והאינסטלציה, במיקום הקירות ובפתחים שנבנו. אלה טעויות שעלולות להפוך פרויקט רווחי לפרויקט הפסדי.

מבחינת טום, השינויים האלה הם היישום המעשי של עקרונות ה־Lean Startup: לשמור על צוות רזה ועל פוקוס מצומצם, לבדוק שוב ושוב מה קורה בשטח ולפתח רק מתוך צורך שמגיע מהלקוחות. ״אנחנו לא מפתחים שום דבר שהוא לא בדרישה״, הוא אומר.

״פשוט לא הצלחתי לוותר״

לפני ה-7 באוקטובר ATOM כבר הגיעה ללקוח המשלם הראשון, וטום נסע לסן פרנסיסקו כדי לגייס כסף ולמצוא לקוח גדול בארצות הברית. ״אני חושב שהיינו ממש קרובים״, הוא אומר.

אחרי ה-7 באוקטובר הוא חזר לישראל. החברה עצרה את פעילותה לחמישה חודשים, והוא יצא לסבבי מילואים שהצטברו מאז ליותר מ־300 ימים. לאחר כמה חודשים עזב גם השותף הטכנולוגי, שלא יכול היה להמשיך ללא משכורת.

בין סבבי המילואים התחיל טום לחשוב שהדרך הזאת אולי הסתיימה. ״אבל פשוט לא הצלחתי לוותר״, הוא אומר.

בהמשך פנה טום שוב לשוק האמריקאי. הוא שכר רכב בטקסס, ובמשך חודש עבר בכ־60 אתרי בנייה. מתוך עשרות הדלתות שעליהן דפק, לקוח פוטנציאלי אחד הסכים לפגוש אותו באתר הבנייה.

באותה פגישה פגש טום את דניאל קגן, שעבד אז אצל הקבלן. השניים התחברו, וטום הזמין אותו להצטרף אליו כעבור שבועיים לכנס במיאמי. קגן הסכים. הם שמרו על קשר, וכעבור כחודשיים נסגר עם הקבלן פיילוט בהיקף של 40 אלף דולר לחצי שנה.

הפיילוט לא הוביל רק לעסקה, אלא גם לקשר שהפך לחלק מן החברה. כיום קגן משמש ב־ATOM כ־VP North America ומוביל את פעילותה בארצות הברית. ״כל פעולה שאני עושה בחברה זה כי יש לי לצדי צוות של נינג׳ות״, אומר טום. ״אני לא מרגיש שאני עובד עם שכירים או שמישהו עובד אצלי. אנחנו עובדים כולם ביחד, אנחנו חיים את החברה.״.

הצוות שצמח מארבעה אנשים במשרות חלקיות מונה כיום 15 עובדים. ATOM פעילה בישראל ובארצות הברית ועובדת עם שניים ממאה קבלני הבנייה הגדולים בארצות הברית. בסינגפור היא נמצאת בתחילתו של פיילוט מול רשות הבנייה הממשלתית BCA.

מה שהמלחמה השאירה בתוך ATOM

גם לאחר שהפעילות חזרה, המלחמה לא נשארה רק במילואים. טום מספר שבמשך תקופה ארוכה כל משימה בחברה נראתה לו דחופה. ״הייתי בראש שיש לי עכשיו חודשיים לעבוד, ואז אני יוצא לשלושה חודשים מילואים, ואז חוזר לעוד ארבעה חודשים לעבוד. אז כאילו: חייב עכשיו, עכשיו, עכשיו״, הוא אומר. ״וזה לא תמיד מביא את התוצאות הטובות בדרך הטובה ביותר״.

המחיר לא נשאר בלוחות הזמנים. ״זה גרם לי לאי שקט נפשי לאורך המון זמן״, הוא מודה. הלחץ חלחל לאווירה בחברה ולמערכות היחסים עם העובדים. ״הבנתי את זה בוויכוחים מאוד מאוד גדולים שהיו לי עם עובדים״. מתוך העימותים הוא הבין שגם מנכ״ל של סטארטאפ צריך להתרחק לרגע מן המיקרו ולבדוק מה באמת קריטי, במקום לנהל את החברה כאילו כל יום הוא מצב חירום.

המלחמה הותירה בתוך ATOM חותם נוסף, מסוג אחר. לאחר המעבר למצלמות קבועות, לקוחות ביקשו להשתמש בהן גם כדי לזהות סיכוני בטיחות לעובדים באתרי הבנייה. הצורך הזה הפך לפיצ׳ר חדש במוצר.

ATOM מפתחת את Eyal Safety במסגרת מיזם Next October. הפיצ׳ר נקרא על שמו של אייל קליין, לוחם ומפקד בסיירת נח״ל, היחידה שבה שירת גם טום. החברה נמצאת בקשר קרוב עם משפחתו של קליין, וכך צורך שעלה מהלקוחות קיבל גם משמעות אישית בתוך הצוות.

על המחשב ועל המקרר של טום תלוי סטיקר עם המשפט שהיה מזוהה עם קליין: ״אל תהיה סמרטוט״. ״אני רואה את הדבר הזה פעם או פעמיים ביום״, הוא אומר. ״כל פעם שאני חווה איזשהו קושי מנטלי, אני מסתכל ואומר: ‘אל תהיה סמרטוט’״. לדבריו, זו תזכורת שעוזרת לו, וגם לשאר אנשי הצוות, להתמודד עם רגעים קשים.

הטיפ של טום: ״בלי אמונה אתה כמו עלה נידף ברוח״

אחרי שנים של דחיות, תקופות ללא משכורת וחודשים שבהם החברה נעצרה, טום מצביע על הדבר שלדבריו החזיק אותו בתנועה: האמונה בעצמו ובדרך שבחר. מבחינתו, זו אינה סיסמה שאומרים מול המראה, אלא דבר שצריך לחזק באופן פעיל דווקא בתקופות שבהן אין כסף, הצוות מצטמצם או שמשקיע שוב אומר לא.

״אני באמת חושב, לא כאיזושהי סיסמה או סטיגמה, שהאמונה היא כלי מאוד חשוב״, הוא אומר.

טום מתחזק את האמונה הזאת בשלוש דרכים. הראשונה היא גלישה, שאותה הוא מגדיר כתרפיה. בעבר ויתר עליה כדי לא לאבד שעת עבודה; כיום הוא רואה בה דרך לשמור על הכוחות למסע ארוך. מאז 7 באוקטובר הוא מניח תפילין בכל בוקר, ובאופן שוטף הוא שואל את עצמו למה הוא עושה את מה שהוא עושה. ״לא תמיד יש תשובות״, הוא מודה, אבל עצם החזרה אל השאלה עוזרת לו לשמור על הכיוון. את השינוי הזה הוא מסכם כך: ״עכשיו אני מבין שאנחנו במרתון שמורכב מהרבה ספרינטים״.

מבחינתו, האמונה אינה מבטיחה שהדלת הבאה תיפתח; היא מאפשרת לו להמשיך לדפוק עליה. הדלתות הבאות כבר מסומנות: להגיע לעשרה ממאה קבלני הבנייה הגדולים בארצות הברית, לעבוד עם גופי התחבורה המדינתיים, המקבילים לנתיבי ישראל, ולהוכיח שהפיקוח של ATOM מהיר, מדויק ומקיף יותר.

״החזון שלנו זה להיות הסטנדרט לפיקוח על מבני בטון מזוין, על בניינים ועל גשרים״, הוא אומר.