״זהו, אני לא מחכה יותר״: אחרי שנים בחברות של אחרים, נועה עוזיאל בונה את Arbel AI עבור קבלנים בפרויקטי תשתית גדולים

״זהו, אני לא מחכה יותר״: אחרי שנים בחברות של אחרים, נועה עוזיאל בונה את Arbel AI עבור קבלנים בפרויקטי תשתית גדולים

במלאנוקס, בסטארטאפ סייבר ובאינטל, נועה עוזיאל בנתה תחומי פעילות חדשים וצברה ניסיון בתפעול, בשיווק ובפיתוח עסקי, אך את הרצון להקים חברה משלה דחתה שוב ושוב לעתיד. לפני כשנתיים החליטה להפסיק לחכות ויצאה לדרך עם שלושה שותפים. החברה שהקימו, Arbel AI, מנתחת צילומי רחפן ומאפשרת לקבלנים להבין מה התקדם בכל חלק של הפרויקט. כיום, לאחר פיילוטים בתשלום וגיוס השקעה, החברה נמצאת בשלב המכירות הראשונות.

גיליון 14

15 בנובמבר 2026

12 דקות קריאה

0:00/1:34

״יצאנו משם מאוד מדוכאים״, מספרת נועה עוזיאל.

עוזיאל והשותפים נפגשו עם חברת בנייה גדולה בישראל, אחת מעשרות חברות שאיתן שוחחו במשך כמה חודשי מחקר שוק. הם הגיעו עם כיוון למוצר שהצוות האמין בו, אך נציגי החברה הסבירו שכבר יש להם פתרונות דומים.

כשדיברו על פיצ׳ר שהצוות שקל לפתח בהמשך, התגובה השתנתה. דווקא בו זיהו נציגי החברה מענה לצורך חשוב שעדיין לא נפתר עבורם, והביעו בו עניין.

בדרך הביתה, ברכבת, החלו לראות בפגישה הזדמנות: הפיצ׳ר שתכננו לפתח בהמשך יכול להפוך למוקד המיזם. עד סוף הנסיעה, מספרת עוזיאל, התגבשה אצלם הבנה ברורה: ״אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לפתור״.

הקושי שזיהו נגע לקבלנים בפרויקטי תשתית גדולים: כשעבודות מתבצעות במקביל על פני שטחים נרחבים, קשה לקבל תמונה כוללת של ההתקדמות ולדעת מה נעשה בכל חלק של הפרויקט.

עוזיאל מובילה כיום כמנכ״לית את Arbel AI, שהקימה עם שלושה עמיתים מאינטל. הרצון להקים חברה משלה ליווה אותה שנים. כדי להבין איך הפכה השאיפה הזאת להחלטה, צריך לחזור לשנים שקדמו להיכרות עם השותפים ועם תחום הבנייה.

את ה־MBA שלה היא עשתה בידיים

עוזיאל, חיפאית, נשואה ואם לשלוש בנות, למדה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. בתחילת דרכה קיבלה שתי הצעות עבודה: לעסוק בייעוץ עסקי לחברות, או להצטרף למלאנוקס. היא בחרה במלאנוקס כדי ללמוד מקרוב איך חברה פועלת.

תפקידה במלאנוקס היה להפוך תכנון של כבל חדש למוצר שאפשר לייצר במפעל. כשהצטרפה, החברה רכשה כבלים מספקים ומכרה אותם תחת שמה. עוזיאל הייתה שותפה למעבר לפיתוח כבלים של מלאנוקס ולהקמת קווי ייצור, ובהמשך ניהלה את צוות התפעול. לדבריה, בחמש שנותיה בחברה גדל מספר העובדים בערך פי עשרה.

היא אהבה את העבודה בצוות הקטן, אך כשהפעילות גדלה, הפוליטיקה הארגונית תפסה יותר מקום והשינויים בהנהלה השפיעו גם עליה. העבודה האינטנסיבית פגעה בבריאותה ובמצבה הנפשי. היא עזבה את מלאנוקס עוד לפני שמצאה עבודה חדשה.

כעת רצתה לעבור לצד העסקי של סטארטאפ קטן, כעובדת ראשונה או שנייה שתעבוד לצד המייסדים ומול לקוחות. כשהייתה בהיריון הגיעה דרך מכרים לסטארטאפ סייבר של שני מייסדים טכנולוגיים, והתחילה לעבוד בו ללא שכר עד הלידה.

באותה תקופה התקבלה ללונדון ביזנס סקול, לקראת הגשמת חלום שליווה אותה מגיל 18: לימודי MBA בחו״ל. היא העריכה שתצטרך לעבוד בחו״ל גם אחרי הלימודים כדי להחזיר את ההשקעה בהם. היא רצתה שמרכז חייה יישאר בישראל, ובחרה להישאר בסטארטאפ.

״אני עושה MBA בידיים״, תיארה לעצמה את הבחירה. נדרשו לה עוד שנים להשלים עם הוויתור על הלימודים בחו״ל.

המייסדים רצו שתמשיך לעבוד איתם, והיא חזרה לסטארטאפ בתום חופשת הלידה. בסך הכול עבדה בו כחמש שנים ועסקה בשיווק, במוצר, בפיתוח עסקי ובאסטרטגיה.

באינטל חיפשה צוות ללמוד ממנו

כשנה לפני שעזבה את סטארטאפ הסייבר הרגישה עוזיאל שהגיע הזמן להמשיך הלאה. תחילה ביקשה הגדרת תפקיד ושכר שישקפו את העבודה שביצעה. אלא שהחברה לא צמחה כפי שקיוותה, וגם האפשרויות שלה להתפתח בה היו מוגבלות. התחושה שלא הצליחה לממש את יכולותיה פגעה בביטחון שלה.

״אני לא מגשימה את עצמי, לא משתמשת ביכולות שלי ולא הגעתי לאן שאני חושבת שיכולתי להגיע״, היא מתארת את התחושה שליוותה אותה.

בחיפוש אחר עבודה שתתאים לניסיון ולצרכים שלה, נעזרה עוזיאל במאמנת קריירה כדי לחזק את הביטחון שנפגע. במהלך התהליך הגדירה לראשונה במפורש את השאיפה שלה: ״אני רוצה להקים סטארט-אפ, זה מה שאני רוצה לעשות״.

ובכל זאת, בשלב הזה בחרה להמשיך כשכירה. אחרי שנים שבהן בנתה תפקידים חדשים, רצתה לעבוד בצוות מנוסה וללמוד מאחרים. ההיכרות עם המנהל בתהליך הגיוס חיזקה את החלטתה להצטרף לאינטל, לתפקיד בשיווק מוצר בתחום ה־Wi-Fi. אלא שגם שם גילתה שהתפקיד חדש בחברה, ושתצטרך לבנות את דרכי העבודה בעצמה.

הצוות העסקי ישב בארצות הברית, והיא עבדה מישראל. זה היה בסוף תקופת הקורונה, והמשרדים נותרו ריקים רוב הזמן. היא מצאה את עצמה לבד במהלך היום, ועבדה בלילות מול עמיתיה בארצות הברית.

הבדידות עוררה אצלה לחץ שהתבטא גם בתסמינים גופניים. מנהליה תמכו בה כשביקשה למצוא תפקיד אחר באינטל. בחיפוש הזה התעקשה על צוות שעובד יחד במשרד.

הצוות שפגשה באינטל חזר עם הצעה

ההזדמנות לעבוד עם צוות בישראל הגיעה דרך תוכנית היזמות הפנימית של אינטל. התוכנית חיברה בין עובדים שפיתחו רעיונות למיזמים חדשים בתוך אינטל לבין עובדים מנוסים שליוו אותם. בינואר 2023 הצטרפה כמלווה עסקית לצוות שפעל בישראל, והביאה לתפקיד את ניסיונה בסטארטאפ ובחברה גדולה.

בתום התוכנית קיבל הצוות מימון להמשך הפיתוח בתוך אינטל. החברה ביקשה ממנו לפתח פתרונות טכנולוגיים לבעיות בבניית מפעלי השבבים שלה.

שם הכירה את התחום ואת שלושת האנשים שיהפכו לשותפיה ב־Arbel AI.

המעבר לצוות החל כהתנסות בתפקיד אחר בתוך אינטל, אך לא הוסדר עבורה תפקיד קבוע בצוות החדש. במרץ 2024, בחופשת הלידה עם בתה השלישית, נמסר לה שאין לה משרה לחזור אליה בחברה, בעוד שחברי הצוות האחרים המשיכו לעבוד בה.

באותה תקופה חיפשה גם עבודה כשכירה, אך לא מצאה תפקיד שעניין אותה. היא החליטה שהגיע הזמן להקים סטארטאפ והצטרפה לתוכנית Problems Worth Solving בטכניון, המתמקדת בזיהוי בעיות וצרכים כבסיס למיזמים חדשים. בתוכנית פגשה אנשים מנוסים לצד סטודנטים צעירים, ובחנה את הניסיון שצברה מול זה של יזמים אחרים בתחילת דרכם.

״זה לא שאני יודעת הכל, אבל זה לא שאני יודעת פחות מכל אחד אחר שמתחיל״, היא אומרת.

היא נפגשה עם כמה ממשתתפי התוכנית כדי לבחון הקמת חברה משותפת. אחרי כמה פגישות הבינו שהם מביאים ניסיון וכישורים דומים, ושחסרות בצוות יכולות אחרות. לכן החליטו שלא להמשיך יחד.

בסתיו 2024, כשהפעילות באינטל עמדה להיסגר, פנו אליה שניים מחברי הצוות. הפעם הם רצו להקים חברה מחוץ לאינטל, והציעו שהיא תעמוד בראשה. ״אנחנו הולכים להקים סטארט-אפ, ואת הולכת להיות המנכ״לית״, היא משחזרת את דבריהם.

עוזיאל הסכימה לבדוק את האפשרות.

עשרות שיחות כדי למצוא במה להתמקד

השותפים הגיעו עם כיוון למוצר שהתגבש בעבודתם באינטל. הם האמינו שיש לו סיכוי טוב בשוק. עוזיאל, שלא הייתה שותפה לעבודה הרציפה בשנה שקדמה לכך, בחנה אותו מבחוץ. היא מצאה פתרונות דומים ולא השתכנעה שיש די בידול כדי לבנות סביבו חברה.

במשך כמה חודשים ערכו מחקר שוק ושוחחו עם עשרות חברות בנייה בישראל ובעולם. הם פנו בלינקדאין, נעזרו בהיכרויות וביקשו חיבורים נוספים. השיחות נועדו לברר מה חסר ללקוחות, ועד כמה הכיוון שהביאו אכן עונה על צורך.

עוזיאל עדיין לא החליטה אם להתחייב למיזם. במקביל השתתפה באפסילון, תוכנית ליזמים מנוסים בתחומי טכנולוגיה עמוקה. שם פגשה אנשי הייטק, חוקרים ואנשים מגופי ביטחון, ובחנה אם תמצא שותפים ובעיה אחרת לפתור. היא קבעה לעצמה תאריך שבו תכריע אם להמשיך עם הצוות באופן מלא או להיפרד ממנו.

הפגישה עם חברת הבנייה הגדולה והנסיעה ברכבת אחריה חידדו את הצורך שבו בחרו להתמקד: מעקב אחר התקדמות העבודה בפרויקטי תשתית גדולים. בכבישים, במסילות ובקווי מים, חלקי הפרויקט עשויים להיות מרוחקים זה מזה, ובכל אחד מהם מתקדמות עבודות אחרות. הסתמכות על דיווחים מן השטח מקשה לקבל תמונה כוללת, וצפייה ידנית בצילומי רחפן דורשת לעבור על שעות של צילום כדי למצוא ולמדוד את מה שמחפשים.

לצוות היה ניסיון של כשנה וחצי בטכנולוגיות בנייה. ההיכרות הזאת אפשרה לו לבחון את הצורך ואת הפתרונות הקיימים בלי ללמוד את התחום מחדש.

ההבנה שהתגבשה בנסיעה ברכבת עזרה לעוזיאל להכריע גם בשאלת השותפות. היא החליטה להתחייב למיזם ולהקים עם הצוות את Arbel AI.

המייסדים תכננו את המוצר כך שהקבלנים יוכלו להשתמש בו בלי לשנות את שגרת העבודה שלהם. לכן בחרו להתבסס על צילומי הרחפן שהם ממילא מפיקים ועל תוכניות הבנייה הדו־ממדיות הקיימות, בלי לדרוש רכישת רחפן מיוחד. המערכת מנתחת את הצילומים ומשווה אותם אוטומטית לתוכניות הבנייה.

״אנחנו נעבוד קשה כדי שהלקוחות יעבדו כמה שפחות״, מסבירה עוזיאל את עקרון המוצר.

פיילוט בתשלום, ואז הדלת שנפתחה לגיוס

לאחר שהתמקדו בבעיה, בנו המייסדים הוכחת היתכנות. הם חוברו לחברה ממשלתית, ומנהל החדשנות שלה סייע לקדם פיילוט בתשלום.

בהמשך פנו לחברות בנייה גדולות בעולם והציגו להן את מה שפיתחו בפיילוט. בשיחות שמעו שהבעיה קיימת גם אצלן, שהיא משמעותית ושיש עניין בפתרון שהציגו. התגובות סיפקו בסיס לבקשת השקעה להמשך הפיתוח.

המייסדים עבדו כבר כמה חודשים ללא שכר ונעזרו בפיצויים ובדמי אבטלה. לחלקם היו משכנתאות לשלם, והם לא יכלו לממן כך את העבודה על המיזם לאורך זמן. לכן קבעו מועד שעד אליו יצטרכו לגייס.

הדלת להשקעה נפתחה דרך מנהלם לשעבר באינטל, שעבר לעבוד בקרן אמריקאית. הוא הכיר לאורך זמן את האנשים ואת הבעיה. הקרן, שהשקיעה בדרך כלל בחברות בשלבים מאוחרים יותר, בחרה להשקיע בהם.

״פעם הייתי מתביישת בזה שיש היכרות מוקדמת״, היא אומרת על היתרון שההיכרות העניקה להם. בהמשך החלה לראות בהיכרות הממושכת בסיס לאמון בגיוס הראשון. ״הבנתי בדיעבד שכל מי שמצליח לגייס כסף בשלב הפרי־סיד נעזר ביתרון כלשהו״.

ההשקעה נסגרה באוגוסט 2025 ואפשרה לצרף שלושה אנשי פיתוח תוכנה לצוות של ארבעת המייסדים.

Arbel AI נמצאת כעת בשלב המכירות הראשונות ללקוחות ארגוניים גדולים. 

הטיפ של נועה: ״להודות בפני עצמך שזה מה שאת רוצה לעשות״

כשהיא מתבקשת לתת עצה ליזמים בתחילת הדרך, עוזיאל חוזרת לשאלה מתי הדרך הזאת מתחילה: ביום שבו מחליטים להקים חברה, או כבר בתפקיד הראשון. היא מציעה להתחיל להתכונן להקמה כבר כשעולה הרצון להיות יזמת, גם אם עדיין עובדים כשכירים.

את ההיערכות הזאת היא משווה לפיתוח מוצר: ״מה המינימום שאת צריכה כדי להגיד לעצמך: אני מוכנה?״ התשובה יכולה להיות קשורה ליכולות שצריך לרכוש, לאנשים שאיתם רוצים להקים את החברה או לתנאים הכלכליים שיאפשרו להתמסר לה. הבירור נועד לעזור להבין מה עוד חסר, ומתי אפשר לצאת לדרך.

עוזיאל הגיעה להקמת Arbel AI אחרי שנים שבהן בנתה תחומי פעילות עבור אחרים וחיפשה מה עוד עליה ללמוד. ההיכרות עם השותפים והבעיה שזיהו בשוק אפשרו לה לרתום את הניסיון הזה למיזם שהקימו, ולהשפיע גם על אופן העבודה בו.

את שגרת העבודה היא מעצבת מתוך הניסיון שצברה כשכירה, ומבקשת להשאיר מקום גם לחיים שמחוץ למשרד. ״כשאת מקימה חברה, את קובעת איך היא תיראה״, היא אומרת. האחריות שלה כמנכ״לית כוללת, מבחינתה, גם שמירה על בריאות העובדים.

בשיחה עם עובד שהוא אב לתינוק, אמרה לו שחשוב לה שיוכל לאסוף את בנו מהגן, ושלא ירגיש שעליו להישאר במשרד על חשבון הזמן איתו.

למי שרוצים לצאת לדרך עצמאית, היא מציעה להתחיל בהכרה ברצון הזה: ״השאלה היא להודות בפני עצמך שזה מה שאת רוצה לעשות, ולכוון את עצמך לשם כמה שיותר מהר״.

קישורים:

‏⁦Arbel AI⁩    ‏⁦Epsilon⁩

רוצים ליצור קשר עם המייסדים?

השאירו פרטים ונעביר אותם לצוות Arbel AI.

Stealth Mode

Magazine

© Copyright Stealth Mode 2026

Stealth Mode

Magazine

© Copyright Stealth Mode 2026